שוב עוברים להם ימים של כלום
וליבי עדין שבור וקצת עקום
חולמת בהקיץ
ונעקצת על ידי שגרה
השורשים שלי אף פעם לא היו עמוק באדמה
אך עם זאת תמיד הרגשתי כמו עץ

חיה את ההווה וחולמת על המחר
שוב הרוח נושבת
תמיד היא בתנועה
פעם גם אני הייתי אבודה
נודדת ממקום למקום
ולא מרגישה בבית

עכשיו החיים שלי יציבים
אולי בקרוב גם בעל וילדים
אבל אני תמיד אחפש את התנועה
כמו הרוח תמיד ארגיש אבודה

אין לי תקוות. רק ציפיות נמוכות
תמיד הייתי כזאת.
לא רוצה לצפות להרבה ולקבל מעט
מצפה לכלום ומקבלת... כלום ועוד קצת..