כהלך צמא,
לא מדבר, לא שממה
רק ברזים חלודים
שמאנו למלא תפקידם.
כהלך צמא,
מול אוקיינוס ענק
של מים עכורים, ופסולת אנושית
שבני אדם השליכו שם מזמן.
וירד גשם,
אפור, מלוכלך ומסוכן
מפתה אותי בטיפות גדולות
"שתי, הלך צמא. שתי".
ואז הפשיר הכפור, ונמס הקרח
ומתחתיו פיכו מעיינות מתוקים
שתיתי,
רק לגימה אחת
ועכשיו אני -
רוויה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.