לורי אושן / בדמי היום |
על קצה האדן
אל מול לבנה מתמתחת
הרהור הלב נוקש
רק טרם זריחת החמה
שלהבת כוכב צונח ארצה
מסנוורת
מלטפת
לגעת אין מרשה
אור זכרון אופף שמיים
עיני תכול ברקת חייכו לעברי
מבין עננים של סרבול
נשיקה שפעם הופרחה לעברי
באוויר מתמוססת
ובדמי היום מוצאת עצמי
מוקפת אהבה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|