שבר קולך הוא משהו שלעולם לא אוכל להסביר לעצמי, מעולם לא
פגשתי את עינייך מול עיניי ומעולם לא הרגשתי את עורך על גבי
עורי ועדיין היעדר מגע  והיעדר קירבה מוחשית , ואמיתית... שבר
קולך באוזניי הוא דבר שלא אוכל לתאר לאחרים. בשקט ארעד בלילות
קרים תחת השמיכה - ואלחש את שמך מתוך שנתי ואת זה שבר קולך
עושה לי. הזכרת לי את הדבר הכואב לי מכל, את הפעם האחרונה.
זיכרון אפל מתוך מצב שבו הייתי אבודה לחלוטין כמו נואמת גדולה
אומרת לעצמי וכמו פתיה מאמינה שאין בזה מין ההכרח אלא מין
הרצון אלא מין הסתם אל המין הזה שגלשתי אליו ללא רחם, ללא
הועיל, ללא הסבר. מטפסת חזרה שמעתי את קולך נשבר בי והתבלבלתי
- והחמרתי איתי ונזפתי בי על השברון עד שהצלחתי מזהה את קולך
שר אליי מתוך הרמקולים האלו שמלווים אותי בפסקול חיי.זה רק
התקרב אליי יותר ויותר, הקול הזה שניער את ליבי, והחזיר אותי
לתהיות עלייך, שאין להם מרפא ולא היה זה אותו המקום - לא חשבתי
שוב על האיש עם הגיטרה, לא חשבתי שוב על הבחור עם השקרים, אבל
חשבתי שוב עלייך - שקולך נשבר בך.ללא דמעות בעיניים בי מבטך
ניתך, כמו מכה קשה מצליף בליבי ואין מרגוע.והשבר הזה עושה בי
שמות , אין בי רחמים עלייך בשבר קולך , והכאב עמוק ותהומי
והאהבה נעלמה ואין מי שיאסוף אותי אליו כי נשבר קולך - וליבי
געגוע