האם מתוך שלא לשמה יבוא לשמה?
זו השאלה שעוברת לי מאוד חזק היום בראש.
ואני יודעת שזה נשמע מאוד מסתורי, ולא ברור מה בעצם אני רוצה
להגיד. אז כדי לשפוך אור על הנושא, אני אתחיל בלספר שהכול
התחיל לפני כמה חודשים, כאשר בפעם הראשונה זיהיתי בדו שיח
הראשון שנוצר בינינו שיש שם משהו שגורם לי לגירוי המוח. משהו
שאומר שיש שם פוטנציאל, הוא הצליח לקרא אותי כול כך טוב,
והקסים אותי בניסוח המילים. הקסימה אותי המודעות הגדולה שלו
לניואנסים קטנים, והאינטואיציה החזקה שלו. שמספיק להגיד מילה
והוא כבר יודע מה הכוונה בתוכה ואיזה סיפור המילה הזו עוטפת.
כן השיחה הראשונה בינינו הייתה עבורי מסעירה, השאירה אותי עם
טעם של עוד.

הטעם של עוד השאיר אותי בציפייה מתי תבוא הפעם הבאה, וכשהיא
הגיעה, והשיחה גם הפעם זרמה על נושאים עמוקים, עם לגעת באמת של
הדברים, וגם הפעם האינטראקציה בינינו הרגישה עבורי מאוד קולחת,
מאוד פותחת, מאוד מאפשרת. ולא ידעתי אם גם הוא חש את אותן
תחושות שרוחשות אצלי. וגם לא העזתי לשאול שאלות.

אז פשוט הרפיתי את השליטה ונתתי עצמי ביד הזרימה שימים (הכוונה
אליו) יגידו את הקצב של הפגישות, שימים והוא בתוכם יכתיבו מתי
מתאים לו לבוא, וכשהוא יגיע אני אהנה עד כמה שאני יכולה מהשיחה
איתו וממה שאני מרגישה שם שמסתובב בינינו באוויר.

אז כן היו עוד כמה פעמים, הקשב שלו הדהים אותי כול פעם מחדש,
וגם התובנות שהוא מביא איתו, אבל לא הפעמים האלו הן שמביאות
אותי למשפט הזה שכתוב בתחילה הדף, השאלה הזו באה כי בסופו של
דבר אזרתי אומץ ושאלתי את השאלה בצורה מאוד ישירה. שאלתי האם
גם הוא מרגיש את מה שאני מרגישה שם אליו? והאם הוא יכול לראות
אותנו בזוגיות משותפת?  

לצערי הרב התשובה הכנה והישירה שלו, היא לא מה שרציתי לשמוע.
אבל היא הייתה מספיק אמיתית וכנה ושיקפה לי באיזה נקודת מוצא
הוא נמצא. והבנתי אותו, והבנתי את הצורך שלו. והבנתי שאני לא
יכולה לספק לו את הצורך שאותו הוא מחפש. לפחות לא יכולה
להתחייב על זה. (ולולא הצורך הזה שלו אז כבר מזמן היה קורה שם
בינינו הרבה מעבר לשיחות, אולי אפילו היינו בודקים את היכולת
הזוגית המשותפת), ואני לא רוצה להבטיח לשים את זה כנושא פתוח
לדיון. כי מבחינתי אני כבר לא שם, אני כבר לא בשיקולים האלו.
(שלא תחשבו שלא בדקתי עם עצמי האם זה אפשרי מבחינתי, והפכתי
בראשי בכול הצורות, אולי בכול זאת להיענות לאתגר ולענות לו
בחיוב על הצורך הזה שלו, אבל לא מרגיש לי נכון להיות במקומות
האלו) אז מה עושים? קשה לוותר על מה ששם קולח, אבל לא ניתן
לגשר על הפערים.

אז אנחנו עדיין משוחחים, והזרימה עדיין קיימת שם, ואפילו
מתחזקת מפעם לפעם, ויחד איתה מתחזקת המשיכה למי שהוא, המשיכה
הפיזית, המילולית, הרעיונית, ועם כול התחזקות שלה אני מרגישה
שאני צריכה לנעול חזק, ולהגן על המקומות הרכים אצלי שרוצים
להיפתח לפניו כמו פרח ריחני, שרק יריח את ריחו, שרק יגיד שהוא
רוצה לטעום את הצוף המתוק שלי, ולהחזיק אותי צמוד אליו.
אז אני חושפת טפח ומכסה שניים, ובתוך כול זה אולי מתוך כל
ההגנות האלו, שלא לשמה של הזוגיות אולי תבוא זוגיות?

אני יודעת שזה חסר טעם לקוות כי אם למעלה נכתב שהגורלות שלנו
יפגשו אז זה מה שיקרה. אז כול שנותר לי זה להשאיר הכול בידי
שמיים ולא לצפות.

ולחפש משהו אחר שאולי יתאים לי כמעט באותה המידה או במידה
מספיק קרובה. והס מלקוות שאולי אפילו יותר?
האם יכול להיות???