אם אין לך מה לומר,
אז למה אני שר?
שמחתי בשבילך
אך לא היית שם בשבילי
והכאב כמעט חותך.

כשבכיתי הדמעות שלי ציירו לי את דמותך,
שותה מן הנהר, כה שקטה וענוגה,
וכשניגבתי את הדמעות, לא רציתי עוד לבכות,
רק שאז בדיוק הגעת ואז התחילה מלחמה.

ביני לבין עצמי, לא לבכות או לא להיות?
אך הלב לא הניח לי סתם ככה להיות,
העיניים האדימו, המבט פתאום הושפל,
הרגשתי צמרמורות ואז התחיל שוב המפל...

אם אין לך מה לומר,
אז למי הייתי שר,
שמחתי בשבילנו
כשהיית שם בשבילי,
מבט חודר וקר.

והבדידות ששוב מכה בי לא נותנת לי מנוח,
שוב עולה בחשכה אותה אישה כל כך יפה,
ולו הייתי רק יכול לבחור- איתך רוצה לברוח,
והשתיקה כל כך כואבת
והשתיקה אותי גמרה.

אז אם אין לך מה לומר,
וכלום כבר לא נותר,
לא שמח בשבילך,
לא שמח בשבילינו.