|
דם מעטר את הדרך
כתמים אפלים של כאב
צירי התבנית הגדולה
דלתות כבדות של פחד.
דחלילים שחורים לאורך השביל
מקבצי ציפורים אפלות
סורגות את ים השמים
אדוות כוכבים בעינייך.
טחנות קמח מנופצות
אבק על פני רוחות השמים
מתכות מחלידות הכרה
הינה אני בוצע במיתרי הדעת.
הם מתביישים בי בבית שלי
השבט הזה מתנפץ מעצמו
הנה אני עולה מתוך הלהבות
איש לא יוכל לגעת באור הזה.
|
|
|
די!!!! חלאס!!!
כמה אפשר!!!!
הבנתי שאת
תלותית!!!!!
התל אביבי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.