מחשבות, מחשבות, מחשבות... על אורן, על ג'ו, שוב על אורן ואח"כ
שוב על אורן...
ועכשיו נתבל במעט סנטיאגו ואפשר להוסיף עוד טיפת אורן, או בעצם
עוד הרבה אורן, ואפשר לשוב ולהוסיף עוד ג'ו...

מילים, מילים, מילים...  שאלות ושאלות ואין תשובות, רק השערות,
תמיהות, ספקולציות, תהיות... בלי להגיע לאף נקודה, אפילו לא
לראשיתה, בלי להסיק אף מסקנה, אפילו לא מחציתה, בלי להחליט אף
החלטה.

טחני טוב טוב, שחלילה לא תהיה מחשבה שלא נחשבה כבר, שלא נחשבה
כבר שמונה מאות שמונים ושמונה פעמים, שלא תיוותר מילה שלא חזרת
עליה פעם ועוד פעם ועוד פעם, חשבי חזק, חשבי עמוק, חשבי רחוק
וחשבי קרוב, חשבי אחורה וחשבי קדימה, עכשיו לצד אחד ואחר לצד
שני, ואוי ואבוי אם תפספסי מילה.

חזרי על המשפטים, ראי את המראות - שוב ושוב, עוד פעם ועוד פעם
ועוד פעם, ועוד אחת קטנה בשביל הפינאלה, או סתם כדי להיות
בטוחה.

היזכרי, נסי להיזכר בכל שעה על דקותיה, על שניותיה, על חלקיקי
הזמן האבודים.
אילו היית יסודית במחשבותייך, אילו באמת היו חשובות לך, לא
היית טורחת, כפי שאת אכן טורחת, לצלול אל כוסות אלכוהול שמנות,
אלא לזכור היית טורחת, להישאר צלולה ופיקחת, לעמוד איתנה במגדל
השמירה של מוחך. אולם אינך יסודית, כפי שחשבת שאת, כפי שלעולם
לא רצית להיות, למרות מה שאומרים כולם, את לא!

פלרטטי עם המחשבות

פלרטטי עם בניינים גבוהים וצרים, דמייני את מרגלותיהם, כיצד
נראים הם ממבט על, שנייה אחת טרם הצלילה הגדולה... האנשים
נראים קטנים ועצובים, המכוניות נדמות לצעצועים.

פלרטטי עם הכחול הגדול, פשוט היכנסי פנימה וצעדי אל תוכנו, אל
תפחדי, מספיק עם הפחדים הללו, הם מניחים אותך תחת אור  טיפשי
למדיי.

פלרטטי עם קופסאות הפח הנעות בטורים ארוכים-ארוכים
וצפופים-צפופים... ולעולם אל תפחדי.

פלרטטי עם המחשבות על הסוף השקט, שקט מדי אולי, שקט כל כך
שתוכלי לשמוע את מחשבותייך שלך... תוכלי לשמוע כיצד נאספות הן
בתוכך, לצד פחדייך, את יודעת הפחדים שמנהלים את חייך.