בין מציאות לדימיון נפתח לי אשנב
אהבה באה והולכת הפעם נשארת
נכרכת סביב מוטות אוהל רעוע
מכה שורש באדמה חרבה
ריח ריפוד אדום לאפי חודר
בראותיי שחור סם הלילה
ניחוח פריחת יסמין נהדרת
במרפסת מעוגלת כך אני
נשענת בעצב שאין שני לו
בוחרת לעצום עיניים
וברווח שנוצר לרצד בחלום
לברוח לארץ אחרת
דממה ישבה לה בפינת החדר
טוב לי - ואתה מתנער, חייתי,
מעשן
שמח ועצוב מתערבבים לי,
אני העלים, הפרחים
המורעלים
העשן שמרעיף שלווה מדומה.
יין משכר עד דמע
שיכרון חושים ויזע
אהבה חושבת להיות
חולמת בעננים שטים
דרכה למדתי להיות
שווה פחות, חווה
נשימה מיותרת
חבל שאיתו הלכת
חבל סביב צווארך נכרך
ואת, בלילות חולמת
אותו לחנוק. |
