איריס שגב / בלי |
רגל כרותה בשדות הקציר
עוד שוכנת בלב החייל שאיבדה.
הוא שוכב במיטה מכוסה בסדין,
גופו עבורו שלם כשהיה;
לא ידע מה מתחת לבד המתוח.
אף אני לא אסיר הכיסוי, לא לראות,
לא לדעת על גוף שאבד, כל רמ"ח.
מותחת קליפה, עוד ועוד, עד אין קמט
איש לא יראה כי נותרתי גידמת
עד אשר אתעוות בכאב רפאים.
שלוש שנים למלחמת לבנון השנייה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|