נמרוד לאן נסעת
איזו דרך תספר את מסלולך
אי עברת, מה ראית
מה לקח אותך אליו
אני רואה אתך ברחף
נוגע לא נוגע בעפר
נמשך, נמשך - - - סוחף אותך הרוח
כמו עלה, אולי, נישא אל-אן
אך לא עלה כי אם אתה
דמותך שלך, נמרוד
לבוש מדיך בצעדים שלא נוגעים
הרוח הוא אשר אותך ירים
ותנועתך קלה, אולי תמהה
על סחף שכזה
שלא מותיר לך ברירה, רק נושאך
אתו בדרך מאובקת
ענני עפר מטשטשים דמותך
אשר נגלית לי, לעתים, בשלמותה,
אינך שרוף, גופך תמים
בחום מדים מאובקים
רק מתרחק רק מתרחק רק.
בחום - (be-hum (in brown |
איזה תסכול וכמה צער.
"לעתים מתגלית אלייך דמותו בשלמותה", איריס
לפחות זה.
חיבוק גדול
עופר
V
התיאורים הדקים והמדויקים.
הדבר שהכי קפץ לי לעיניים היו משפטי השאלה (כולל הכותרת) שחסר
בהם סימן השאלה.
אני משוכנע כי הדבר לא היה מכוון (ואולי טעיתי) אבל המשמעות של
זה כל כך ברורה לי - ברורה כמו הוודאות שהביא הזמן מאז שנפל,
הוודאות שלשאלות הללו אין באמת תשובות, אין טעם בשאלתם, ורק
קיומן הדומם במצב בו קפאו עם נפילתו של נמרוד - הוא העדות
לזיכרון המאוד חי ומורכב שמתואר בשיר.
התחושה שלי היתה של נסיון לאחוז בזיכרון המוחשי, אפילו במחיר
השאלות הכואבות, בירידה לתיאורים הלא קלים, בחיטוט בפצע המאוד
מכאיב.
כתבי איריס כמה שאפשר, ודעי שנגעת, שחושבים עלייך גם בלי להכיר
את נמרוד, דורשים בשלומך את. כמה שאפשר וככל שיידרש.
השימוש בשמו של נמרוד, זכרונו מאוד מאוד מאוד לברכה, כנראה עשה
לי את זה.
מרגש בצורה בלתי רגילה,איריס.
כל כך כואב,
והשאלות האלו
שאין להן תשובה
ואולי הכתיבה מקלה משהו.
חיבוק.
נרדה
מרגש עד מאוד.
X
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.