ובלילה אני עושה שוב חשבון נפש עם עצמי, מה היה ומה קרה ובכלל
מה רציתי שיקרה אבל לא ממש הסתדר. חשבון הנפש הוא די קטנטן כי
כמו שכבר אמרתי לך פעם אני שלוש פעמים בשנה מתחשבנת עם עצמי
בגדול - ראש השנה העברי, הלועזי והיום הולדת שלי. אז החשבון
הוא קטן.
לאחר שאני מסכמת המחשבות נודדות אלייך ותמיד זה מתחיל ונגמר
אותו הדבר. בהתחלה אני חשה את התשוקה העצומה לחיבוקך, מבינה
כמה אני חושקת לישון איתך גם הלילה כאילו שזה לא ברור מאליו.
אחר כך אני מתחילה להעביר בראש את כל החוויות הנפלאות שחווינו
עד כה, מקבץ נדיר של רגעים מרגשים שמשתנה בכל לילה מחדש ובסוף
מקנחת בבכי  בריא - כה מודה שאתה שלי בכל רגע ובכל שנייה אפילו
שאת רוב הזמן אנו מבלים בנפרד.
לפני שבוע קרה דבר. י"ב בטבת לנצח ייחרט בליבנו. ביום זה נפל
חברך הטוב רועי - עדיין מסרבים להאמין ליווינו אותו בדרכו
האחרונה עוד באותו היום. הספקתי להכיר אותו לזמן כה מועט אך
הוא השאיר חותם עמוק בתוך ליבי. ברגעים אלו עדיין יושבת וכואבת
את נפילתו ממאנת להאמין שהוא איננו פה, מסרבת להכיר בעובדה
שבאמת החזרנו אותו למקורות - כי מעפר באת ואל עפר תשוב. קצת
מטורף נשמע לי העניין שאדם שאני מכירה איננו כאן כי אני בטוחה
שבכל רגע תתקשר ותודיע לי שהיום יוצאים עם רועי ושרון וזה לא
באמת קורה שאנשים מתים צעירים, זו סתם בדיה שהמציאו אנשים
רעים.
כל היום אני מדברת עם עצמי,  חושבת מחשבות. רציתי לכתוב שיר
לזכרו אבל המילים פשוט זרמו מעצמן והנה אני כותבת כאן מונולוג,
ככה שבמקום שאני אדבר לעצמי אני אוציא הכל בין השורות.
הלילות הכי קשים, השגרה של היומיום שואבת אותי לקרבה למרות
שאני מנסה להתנגד, בועטת בה וחושבת בכוח - צריכים קצת
פרופורציה ולא לשכוח את האנשים שכואבים. לצערי היא כמעט תמיד
מנצחת אבל בלילה היא מרפה סוף סוף ואז המחשבות חודרות לפני
השינה. עכשיו כבר אין חשבון נפש אבל יש אותך ואת רועי ואת שרון
והכל מתערבב לי בדמעות. אני מודה כל כך מודה שיש לי אותך, שאתה
בריא ושלם ושישמור עליך האל, עוברת לשרון וכל כך כואבת אותה,
כואבת איתה ואפילו אני כואבת עם רועי כי אני יודעת שמהיכן שהוא
נמצא הוא כל כך רוצה להיות לצידה, לחבק ולהרגיע ולהגיד שסתם
הוא עבד על כולם כי גם בזה הוא רצה להיות הראשון מבין
כולם....
מחשבות לפני שינה ואתה בראשי, מחשבות לפני שינה ואתה מבקר בכל
חלום ומבריח סיוטים וביעותים שמשתלטים, מחשבות לפני שינה ואתה
מחמם את ליבי ונשמתי, מחשבות לפני שינה, כל כך רוצה שתהיה כבר
לידי.
רועי, אני מצדיעה ומעריצה אותך, לא יצא לי לפגוש הרבה אנשים
שנגעו בכל כך הרבה חיים אחרים, אתה מופת וגאווה למשפחתך,לחבריך
למדינתך ובמיוחד לאהובתך הנצחית -  שרון. במקרה שלך אני די
בספק שהזמן יעשה את שלו, כי הותרת בליבנו חור ענק, מין חור
שחור - שבולע לתוכו הרבה רגשות אך נסתר מהו טיבו. מתוך
התחייבות שנמשיך בדרכך לאהבת המולדת והפרט ובשאיפה להגיע תמיד
אל הפסגה אני נפרדת ממך בדמעות חמות, נפרדת אבל יודעת שזו לא
באמת פרידה, אתה עוד כאן, מבחינתי אתה קיים.

מוקדש עם המון אהבה לזכרו של חבר מאוד יקר ואחד ויחיד במינו -
רועי רוזנר ז"ל