סתם יום של אבל,
והלב שלי פועם בחוזקה. כמעט ומנתר החוצה.
כולי סחרחורת וחולשה.
אוצרת את הדמעות בתוכי.
לא רוצה לשחררן לחופשי...
שלא אפול, שלא אשבר בצערי.
רוצה שיעשה צדק. שידעו את האמת.
להכריע את הדרקון שמעלינו מרחף
נושף שקרים ללא הרף,
עולה כמבתוך כבשן אש רותחת, ממקום מחבואו.
נוצרת ימים,
שניות של חיוכים, של חברים, של חיבוקים, של זכרונות מתוקים
מרימה אותם כנגד,
שיהיו חומה ומגן.
יש טוב באנשים, כמו גם בתוכי.
לא אפסיק להאמין, לא אכנע ולו לרגע.
לא אוותר, לא אסוג בשקט אל החשכה.
האמת תאמר, האמת לא תיסתר, לא תסתתר,
ואניפה כדגל במרומי השמיים
שמיים של אבל. |