השמש שביצבצה מבין קרעי עבים לא שקעה בזיו מוכר.
גם האשלים הסחופים נדו בדיהם, נרעשים.
"צריך לחוג מעגל ולהסתתר בתוכו",
אמרה לעצמה כשפרצה הסערה.

את חומרי הבעירה של הכעס,
קוששה זמן רב, אפילו לא היתה מודעת לכך.
תחילה קיסם,
אחר כך זרד ולבסוף
קורה.  

החושך שילח את הכאב
אשר פילס דרכו בעורקים
עד שקרניים עולליות הבקיעו דרכן,
גחו מרחם שמים.

"לזריחה יש קסם לגרום ללילה עצוב
להידחק לפינה", חשבה
כשראתה את השקט זוחל עם האור
מבעד לסדקי תריסים.

"אני אבחר לעצמי את השקיעה שלי".
לחשה לבוקר המשתלח.