|
על ספינה ללא שם
רעדתי את ערפילי השחר
מישהו צעק לי לעצור
אך הדלת היתה כבדה.
אנשי המתכת
אוחזים בשמן המכונות
צבעים כהים של בוץ מאובן
נושקים לידי הרוח.
חוטי חשמל שחורים
קוטעים את רהב השמים
לצורות מלאות של הכרה
הינה אני מאבד את הדעת.
מילים כבדות שוברות בברזל
צירי חלודה כתומים
עפר הארץ נושם בתדר
את דרך הדברים לבוא.
|
|
|
3 פעמים, עם
חסה, באמצע סמטה
חשוכה, תוך כדי
שילד קטן צופה,
עם האוגר שלו
ילדה קטנה,
מספרת על חוויות
ילדות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.