31.1.09
אלה היו ימי גן עדן בין המלחמות
כשהאכלתי חתולים בחוץ, מתחת למרפסת;
השמש זרח בצהוב כמו זכוכית
והעציצים שלחו ענפים חנפים אל האור.
לא ירד גשם והשקינו בבקבוקים,
מלאך המוות ישב בפינה בשקט ועישן סיגריה,
אני בלעתי ויטמין סי נגד החיידקים
[שנחלצו מקיפאון עידנים]
ואמרתי תודה על החיים ועל הרגע,
כי מחר יהיה חושך וכבר אבד לי מניין הקרבות.
עליתי מהר למעלה, לפני שיפרחו המילים
ורשמתי שיר של חשמל ואותיות פורחות במחשב.
זהירות. שביר.
אֵלֶּה הָיוּ יְמֵי גַּן עֵדֶן בֵּין הַמִּלְחָמוֹת
כְּשֶׁהֶאֱכַלְתִּי חֲתוּלִים בַּחוּץ, מִתַּחַת
לַמִּרְפֶּסֶת,
הַשֶּׁמֶשׁ זָרַח בְּצָהֹב כְּמוֹ זְכוּכִית
וְהָעֲצִיצִים שָׁלְחוּ עֲנָפִים חֲנֵפִים אֶל הָאוֹר.
לֹא יָרַד גֶּשֶׁם וְהִשְׁקֵינוּ בְּבַקְבּוּקִים
מַלְאָךְ הַמָּוֶת יָשַׁב בַּפִּנָּה בְּשֶׁקֶט וְעִשֵּׁן
סִיגָרִיָּה
אֲנִי בָּלַעְתִּי וִיטָמִין סִי נֶגֶד הַחַיְדַּקִּים
[שֶׁנֶּחֶלְצוּ מִקִּפָּאוֹן עִדָּנִים]
וְאָמַרְתִּי תּוֹדָה עַל הַחַיִּים וְעַל הָרֶגַע
כִּי מָחָר יִהְיֶה חֹשֶׁךְ וּכְבָר אָבַד לִּי מִנְיָן
הַקְּרָבוֹת.
עָלִיתִי מַהֵר לַמַּעְלָה, לִפְנֵי שֶׁיִּפְרְחוּ הַמִּלִּים
וְרָשַׁמְתִּי שִׁיר שֶׁל חַשְׁמַל וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת
בַּמַּחְשֵׁב.
זְהִירוּת. שָׁבִיר.
|