מה קדם למה?
הצבע או האורך?
נו, נחיה ונראה באחוש שלוקי.

מילים, לך אן, עיבוד עורות רואות, ביצוע (יענו רודף ביצה):
עודד זמיר.

בניו-יורק העיר, בבניין משרדים,
באגף הגברים - בחדרי שירותים.

אדם לבן עם אבר קטן,
מטיל נוזליו לתוך האסלן.

לידו גבר שחור עומד,
גם הוא על האסלן יורד.

שואל הלבן את השחור,
כשהוא גמר - כבר עם החור.

אמור נא לי אם אתה יכול,
איך זה לשחורים האבר גדול?

השחור אדם שתופס עניין,
מבין ללבו של האיש הלבן.

וכך משיב בקול מרגיע,
האורך? זה לא מהטבע מגיע.

אצלנו, בעוד היותך תינוק,
אפילו טרם סיימת לינוק.

בחבל קושרים לך אבן כבדה,
וזהו כל סוד החידה.

הילד עם האבן הולך,
וכך עם הזמן, זה מתארך.

חולף שבוע, ושוב נפגשים,
השחור והלבן - באותם שירותים.

אומר הלבן - בקולך שמעתי,
אני בשלי, אבן קשרתי.

מביט השחור נדהם ושואל,
נו? ואיך זה מתקבל?

הלבן מגרד בראש מאחור,
משיב: ת'אמת? זה כבר שחור!