[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדן סימן-טוב
/
לו-לי-טה

הומברט, שלום.

אני דולורס.
אתה בטח לא זוכר, ואני בטוחה שגם אם ממש תתאמץ לא תצליח
להיזכר.
אולי אתה אפילו לא מכיר אותי.
כן, כנראה שאף פעם לא באמת הכרת אותי.
אני כותבת לך מלמעלה עכשיו.
נכון, אני מתה.
אחרי כל השנים האלו בהן חייתי רק בכאילו ואיך שהוא, חשבתי שזה
בדיוק מה שאני צריכה, חשבתי שזה מה שאני רוצה.

אתה יודע, אני זוכרת את אותן השנים האחרונות שלי שם למטה, אני
זוכרת את ההוא שכל-כך אהבתי, רק כי לא ידעתי שאי אפשר לאהוב
אנשים כמוהו, כמוך.
לא ידעתי שזה אסור!
אני לא ידעתי שבני אדם כמוך כמעט ולא ראויים לתואר "בן אדם".
אתה זוכר שכתבתי לך את המכתב ההוא? אחרי שכבר הכל התחיל מעט
להתבהר אצלי, אחרי שהתחתנתי עם גבר בגילי, אחרי שנכנסתי
להריון.
למרות הכול כשנכנסתי לצרה הראשונה בתור בן אדם מאושר - קראתי
לך, באותו המכתב.
הגעת, רצית שאחזור איתך, ואני כמעט נכנעתי לעיוורון
אבל בסוג של שניית שפיות אמרתי לך שלא, אני לא יכולה לחזור
אלייך.
בכל מקום אחר יהיה לי טוב יותר, אתה יודע.

אחר כך,
אתה מתת. ואני בכיתי. אני בכיתי כמו ילדה קטנה שאיבדה את הדבר
היקר לה בחיים.
איך שהוא עוד הייתי תחת ההשפעה הזו שלך.
ועכשיו שנינו למעלה, ואתה לא כאן. כנראה שבכל זאת יש גדר
שמפרידה בין הטוב לבין הרע.

אתה יודע,
עצוב לי לראות איך לפעמים אנשים רואים אותי כפתיינית, כאישה
שיודעת טוב מאוד מה היא רוצה.
ראו אותי כאישה כשעוד הייתי ילדה.
אבל אני הייתי ילדה! אני עוד לא ידעתי, אתה יודע את זה, נכון?
אני עוד לא ידעתי איך מתמודדים עם החיים האמיתיים! אני ראיתי
את אמא שלי שמה על עצמה אודם וחשבתי שככה כולם עושים.
אתה באמת חשבת שילדה בת 12 יודעת איך מתנהלים בתוך מערכת
יחסים?

עכשיו, כשאני מסתכלת מלמעלה על חיי לאחור, אני רואה את עצמי
בתור שבויה,
השבויה שלך.
אני יודעת, אני יודעת שאתה לא היית בריא בנפשך.
אני יודעת על הילדה ההיא שאהבת כל-כך, שנהרגה.
אבל אני לא יכולה להבין, אני לא יכולה להזדהות איתך ולרחם
עלייך עכשיו.

אני כאן, ואני לבד.
זוכרת איך הידיים שלך עברו על כולי, זוכרת את השפתיים שלך
מנשקות את שלי בחזרה בפעם הראשונה.
אני, בתוך תסביכים שגרתיים של אותו גיל ההתבגרות הצלחתי להסתבך
הרבה יותר, הצלחתי להרוס את עצמי עד לעצם,
בזכותך.
בעזרתך.
בגללך.

ועכשיו כשאני עומדת כאן עירומה מול שמיים נקיים, בטוחה בעצמי
יותר מאי-פעם -
אני יודעת
שאני,
לעולם לא אהיה שוב
הלוליטה שלך.

------------

זהו מכתבה [המומצא מפרי דמיוני כמובן] של "לוליטה" מספרו של
הסופר ולדימיר נבוקוב לבעלה של אמה - הומברט.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בועז,
תעשה לי ילד!


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/12/09 8:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדן סימן-טוב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה