א. תמר / טירוף |
שהינו בו שנינו
מהלכים על שפת הכביש
ללא פנסי רחוב -
רק הבזקי מכוניות
שעטו לצידנו אל הטירוף,
אבל אנו -
כבר היינו עליו
מהלכים ומדמים לעצמינו
שהאמת היא חבל דק
שהמעידה ממנו -
יש והיא ודאית.
מה ידענו אז?
נשבענו במזלות השמיים
(קסיופיאה נראתה שם בתפארתה)
שגם כאשר תמעדנה
רגלינו במכשולים,
לא נתאכזב.
נשבענו במילים היפות
(הייתה זו שעת רצון)
שנאהב את הדרך,
היכן שלא תעבור.
אבל אחר כך,
כשתפסתי בטעות
את מבע עיניך,
ראיתי שם
עצב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|