"מה תרצי להזמין?", שואל אותי עומר, הברמן של בית הקפה. זאת
אומרת - של הבית השני שלי.
"תעשה לי הפתעה".
"מה זאת אומרת הפתעה?"
"תפתיע אותי, תכין לי משהו שאני לא מצפה לו".
"יש איזה כיוון ספציפי? משהו אלכוהולי? חם? קר?"
"לא, אני סומכת עליך שאיכשהו אתה תדע בדיוק מה בא לי עכשיו".
"טוב..."

הוא מכין לי משקה, בכוונה תחילה אני מפנה את מבטי לכיוונים
אחרים, כדי לא לדעת מה הוא עושה לי. רואה אנשים נכנסים
ומתיישבים, מזמינים את הקפה שלהם, או את הבירה, מדייקים
בפרטים, לא רוצים שיתפספס אף פרט. רוצים בדיוק את אותו הדבר
המוכר להם.

המבט שלי נח על המלצר, דדי. בנאדם מקסים.
זה גורם לי לחשוב על גברים, ומה בכלל נסגר איתי ואיתם. מדמיינת
לי מישהי אחרת, שיושבת במקום אחר במסעדה, מסתכלת עליי עכשיו
ואומרת: "נו, הבחורה הזו, תמיד מזמינה לעצמה את אותו הסוג של
הבחורים. מדייקת בפרטים, לא רוצה שיתפספס אף פרט. רוצה בדיוק
את אותו הדבר המוכר לה".

"היי, היי, חכי רגע, מה פתאום", אני עוצרת אותה לפני שהיא
ממשיכה עם האנאלוגיה הצפויה מראש. והמדויקת להפליא.
"אף פעם אין לי מושג איזה גבר נמצא אצלי בסוף. בהתחלה הם
יכולים להיראות לי כמו קפירינייה קלילה, מלאה בעלי נענע
וחתיכות לימון, המשקה הכי עדין ומרענן שיש, ורק אחרי שגמרתי
אותם פתאום הראש מתחיל להסתובב.
ויכול להיות גם אחרת, שהם מגיעים אליי כמו סאות'רן קומפורט
מבקבוק ישן ומלא אבק, שהוחבא היטב מאחורי בקבוקים אחרים. הם
חזקים ועוצמתיים, אולי יותר מדי, צורבים אותי מבפנים אבל
נותנים דרור לאמת שמתחת ליום יום שלי. ואז, זאת האמת שלי
שמפתיעה אותי וצורבת, גורמת לי לברוח מהם".

"אוקיי," היא עונה לי. "את מזמינה משקאות, חושבת שהם שונים
לחלוטין, חושבת שהפעם באמת הפתעת את עצמך, אבל בסופו של יום הם
בדיוק אותו הדבר- אולי הטעם שלהם אחר, אבל את תמיד תמצאי את
עצמך מסתכלת על תחתית הכוס באכזבה, כי רצית עוד מהתחושה הנעימה
והמחממת הזאת שמתפשטת בעצמותיך, אך המשקה נעלם, מותיר אותך שוב
לחזור לבד הביתה".

"די לדכא אותי". אני עונה לה ועומר מגיש לי את המשקה
האדום-אדום הזה, מוציא אותי מהמחשבות שלי ונותן לי לטעום ממנו.
"וואו. יש למשקה הזה טעם של פעם, כמו העוגות שאחותי הגדולה
הייתה מכינה באייטיז. עם התמצית של הרום, עם לימונים ותותים
חתוכים..."

"אז... הפתעתי אותך? זה טעים לך?" הוא שואל, כמו רוצה להיות
בטוח שעבר את המבחן הנוקשה שלי.
"כן, הפתעת אותי. לא חשבתי שאפגוש אי פעם משקה שיגרום להסתכל
אחורה באהבה".