השמש הצהובה קמלה
ומתאדמת
גופך סופה סוערת
גופי כלהבה

כוכבים דועכים ונעלמים בשמיים השחורים
שנראים כשטיח של אור הירח החיוור
כך אנחנו נעלמים תחת אורות רכים
של רגש גובר.

מתמזגים עם האוויר, נהיים חמצן
ידינו כושלות בחיפוש לאיטן
מילותינו אדי חום.

הירח בולע את השמש בתשוקה
משתלט עליה, מכניעה, מעלימה,
מכבה את האור, מדליק נרות של כוכבים
כך אנחנו אוהבים

העולם כולו הוא קישוט בחדרינו
מסתובב סביבנו ללא שנבחין
זאת דרכו של עולם, לא דרכינו,
אנחנו את שיר אהבתנו מפזמים

כוכבים נופלים בכל רחבי החדר
הנרות כבים הלילה מחשיך
מרעיפים אורנו לכל עבר
ומשם הכול ממשיך...

ריקוד של כוכבים
התמזגויות של כוח המשיכה
נשיקות אוהבים
השמיים הופכים שמיכה.