נדודי שינה עבור ציפור לילה נוטים להעמיס יתר על המידה.
מה עושה זה אשר משתוקק לזעוק אל הישנים בחלומותיהם
מביט בהם מחייכים אל תרדמתם כשיכורים המתענגים
על מספר שעות של שקט.

אלו אשר מחלונותיהם ניצוץ אור נרות בוהק על מרחבי חשכת החדר.
אח, האם יחייכו הם גם תחת אור ניאון קר.
אינני בטוח למי מילותיי שלי מיועדות,
או שמה האם הן כלל משקפות את הלך רוחי.
שכן אל לי לשכוח כי אין חיוך הנמוג בפני.
ובכל זאת לעיתים קורה, שעצב לפתע עוטה.

אחוויר
כאלפי עונות סתיו
מה דמעותיי יהיו
כשלכת עלים
צהובים ורקובים

קרני שמש חמימות
שחלפה עונתם
נמוגו בין חומות עננים אפורים

זה אשר מחפש נחמה
מרקחת בדידות בו
ומה ריחותיו מעלים קבס
עד בוא בחילה מייגעת

יכרע הוא ברך
וישכח הוא
כי אין האדמה לחה מגשמים
עד בוא עצבותו סוף לבצורת

ישלח זה את קולו
בת קול מיוסרת
זועק
חובט באדמה
צורח
נאנק

כואב
דועך
מתפוגג
נעלם
לא כאן

זה אשר נושא שבועה
בל ישכח הוא את מילותיו
מילים אשר יכתבו
שקיעה אחר שקיעה
ירח אחר ירח
במחזוריות חולנית
עתה אחזור ברכי שלי
לעוד אין ספור שעות
של בלוז לילי.