התעוררתי פתאום, והבטתי מסביב,
איזה מחזה!
אני עוגב על בחורה
היא חצי מעולפת,
שוכבת מעוכה
על הספה.
ואני מתחכך לה בתחת
כמו כלב.
מסריח מסביב,
היא בדיוק הקיאה.
אני נשען עליה ועל הספה
נאחז, כמו מלח,
העולם זז לי
גלים
גלים.

אני מנסה להחליט איך קוראים לה כש
פתאום היא אומרת -
"לא בלי קונדום..."
מופתע
מהעובדה שהיא בכלל חיה
אני שואל -
"איפה יש?"

כמו חיות,
היא נענית להתחככותי בתחת שלה,
אלוהים, האלכוהול הזה
מטביע כל זיוף.

חיות טהורות, אנחנו
חצי מזדיינים חצי
מתעלפים אחד על השנייה.
גלים-גלים העולם
והר התחת הזה
מתנועעים כנגדי.
אוהה, איזה תחת!
כמו איזה כר עצום.
אני מרגיש כמו
ילד שרץ לקפוץ
על המיטה הענקית
של אמא ואבא.
אושר
בוסרי וגס
חותך אותי מכל הכיוונים.

אחח, החיפוש אחר החולצה,
מציאת המפתחות. ה"לילה טוב" הזה
שנאמר לאוזנייך בלבד,
מעין טכס קטן כזה -
אחד מחגי העיר.

בכביש, אתה מחייך,
חיוך שבור אלכוהול,
אל שותפייך למסע המואר כבר
                        הבייתה.

     

יש רגעים
שלא מתאים
שהתודעה תתפוס
את עצמה לפתע
ותביט בעצמה
במערומיה.

אתמול בפאב.
שתינו.
כבר הגעתי הפוך.
ואיזו בחורה
שלא הצלחתי להבין מאיפה
אני מכיר אותה
התחככה בי, ואחר כך
הביאה לי ביד בשירותים.
יש לה חבר היא אמרה.
בגלל זה,
רק ביד היא נתנה.

וזו עוד לא הייתה
מתנת היום-הולדת הכי טובה שהיא נתנה לי
כי פתאום, מבעד לערפילי האלכוהול,
הבנתי

שכבר זיינתי אותה

ואהבתי את תחושת הכוח
אהבתי את תחושת הגבריות השוכחת
הדופקת, זורקת
זונחת.

כן!
כך!,
כשבנות העיר לרגליי
ואני, אני אפילו לא
זוכר את שמן.

יש רגעים
שלא מתאים
שהתודעה תתפוס
את עצמה לפתע
ותביט בעצמה
במערומיה.

לא
הכתיבה הזו לא תביא
להקלה, לא.
גם השכטה
לא.
יש אומרים
אשה, אשה מביאה.

אבל אותי לימדו ש
אשה
רק נותנת.

לא.
המשפט הזה לא מביא
להקלה, לא.
גם לזיין
לא.
יש אומרים
אלכוהול, אלכוהול מביא.

אבל אני למדתי ש
אלכוהול
נותן ואז לוקח.

יש רגעים
שלא מתאים
שהתודעה תתפוס
את עצמה לפתע
ותביט בעצמה
במערומיה.

ויש רגעים

שכן.