|
דרקונים רעבים לזהב
אני רעב לאהבה
אלו גבולות הנהר הרחב
הנה אני נסחף בזרם.
גשם יורד על הארץ
דרכי האספלט בוהקות
מסך הלילה רושף בכחול
עדרי תינוקות חסרי שם.
עצי בטון שלווי זמן
מתכלים בכסות הבוקר
רקמות ברזל מחלידות דעת
צירי דם פעורי אדמה.
דמויות בלבן מפארות באשליה
אדים של ארץ רחוקה
אני מקשיב לצלילי המוזיקה
מפלחים את חלל החשכה.
|
|
|
[]
[
הפנטומימאי לפני
ואחרי יציאתו
מהארון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.