ילדות קטנה
עמדה ב-צל
זהו זמן להתמסטל

ריח קטורת בתוך העשבים
נחש מלחש כשפים
הירידה נמשכת אל תהום
הרוח שם קרה כפור
לא ראיתי יום ולא לילה
בזמן הנמשך ללא גבולות
מעולף על לשון בטון
לא נותן לדני...

שימי יד על כתפי
את לא מ-פה, את רחוק מדי
גם לי יש ארץ ללכת אליה
כמוני כמוך
גם אני רואה צרות בצרורות
שושנים בחבילות

כמו שחלפה לה שנה
או שנתיים או יותר
אני מזדקן ומגיע עד אלייך
לאט-לאט בצעדי נכה
והרוח שמלטפת את פנייך תבכה
לא על הארץ הזאת גדלנו
כי התרוממנו ומרדנו
ומי יגיד לי לא ככה
הם עדיין ספונים בספרים,
מלקטים מילים צהובות
את שומעת את הצליל?
זו נשימה קרה על עורפך
ממני, אלייך.