אוושת הרוח מעבירה בי צמרמורת
וקולך מתנגן במתיקות מכשפת.
כמיהה של שנים נמוגה בליטוף
של מטפחת רכה ודמעה מתגלגלת.

במקום בו אבד לי חיוך של נער מתבגר
שם אשתוק לנצח אל דומיית גופך.
ואם תרצה לחזור ביום אפור של קיץ,
את נקטר החיים אגמע משפתך.

בשיחה מזדמנת עם נוד חום-מגבעת
נאנח על שמחת החיים שאבדה
ובלילה סוער, עת לבך מר וקר,
אחייך לו ריקנות כחלחלה בודדה.

עיניים רודפות אותי לאן שאלך,
כחולות כמו הקרח וחודרות כסכין.
עודרות תלמים תלמים את שדות אהבתי
אותם זמן כה רב התקשית להבין.

יודעת אני כי יבוא עוד היום
ותחזור אליי שוב בדמעות לוהטות.
אחבק אותך לעד ותהיה שלי לנצח,
אתה, ואמתחת מלאה חלומות.