רק ישבת שם, אבל עיניך הטריפוני. מבט נבוך
ומהוסס ששבה ושבר את לבי בעת ובעונה אחת.
צריבה של קסם התמשכה מהילתך היישר אל
עורקיי הפתוחים וסחרחרת התקבעה אל מול
עיניי. "אדריאן," הצגת את עצמך וראשי התנודד.
קלת ראש מעט מבשם נשימתך, עולמי נטרף
עליי כאשר נשאת אותי בוואלס סוריאליסטי
שאין לו סוף. לקחת אותי אל ארץ השדים של
אדריאן, המקום שבו הלכת לאיבוד, כדי לסיים
את משחק המחבואים הסדיסטי לפני שאטבע בו
גם אני. זה סוג של אובדן עצמי לאהוב אותך,
אדריאן, ועוד יותר מזה תשוקה אסורה, כי אסור
להתאהב במלאך, גם לא במלאך שנפל. הבית
שלך הוא גן העדן שלי, בעוד שביתי הוא הסיוט
שלך. הסר את ידיי מצווארך, אצבעותיי כבר
הכחילו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.