אז נכון, חסרים לי דברים.
אז נכון, לא באמת טוב לי.
אבל מה זה משנה?
מעיינת שוב במכתב ששלח לי מהודו
מבינה שהיה יותר טוב להתגעגע אליו לשם
מאשר להתגעגע אליו לפה.
מדליקה עוד סיגריה - המאפרה כבר מלאה -
ומחליטה שאם כבר סיגריה,
כבר אפשר לצאת החוצה לשאוף קצת עשן מכוניות.
לשבת על ספסל באמצע הרעש
ולהקשיב לשקט הפנימי שלך
שגם הוא לא שקט במיוחד.
לחשוב שוב על ההוא
שמאז שחזר מהודו לא היה לך זמן בשבילו
ועל ההוא השני,
או יותר נכון הראשון,
ששלח לי בבוקר הודעה ששכחתי אצלו את הסוודר,
ועוד כמה דברים שהוא לא הזכיר בהודעה,
כמו את הלב למשל.
אבל אף פעם לא יצא לי לחזור לקחת את הסוודר,
וגם את הלב השארתי אצלו.
ככה שמאז יש לי ריקנות כזו
בצד שמאל של החזה.
אולי מה שאני צריכה כדי למלא את החלל
זה לגנוב את הלב של מישהו אחר.
אבל תכל'ס,
מה זה בעצם משנה?