אהבתי אותך יותר אתמול.
כשחצית גבולות אסורים,
כשנישקת אותי ואחזת בי שלא אברח.
עשינו אהבה עד לאבדן חושים
כמו שצריך לעשות כשיש לך
בחור סוער ובחורה לוהטת
מתפרצים כמו גל שלוח
בתוך, מסביב, בתוך-תוכם.
חשתי את אותו רעד ישן
של התרגשות סוחפת ושל טביעה
איטית בתוך מערבולת שאין לה סוף.
אהבתי אותך יותר אז,
בין השיחים,
עם כוסות יין אדום כדם
ושני גופים בחשיכה
על שפת נחל שקטה.
רק אנחנו והצרצרים.
לחייך ולראות את עשן הסיגריה
מתווה את מסלולו אל השמים זרועי הכוכבים.
אהבתי אותך יותר אז.
אתמול, כשהבטת אל תוך עיניי
ולחשת,
שאני מדהימה ונהדרת וכל כך טבעי לך,
הייתי מוכנה להישבע לך אמונים.
ללכת איתך לכל קצווי תבל הייתי מוכנה.
אבל היום לא תבוא איתי.
היום תגיד לי שאין לך זמן
או כוח וצריך לעבוד...
ושוב תסתכל לי בעיניים
אבל הפעם רק תנשק אותי לפרידה
ועשן הסיגריה יתפוגג יחד איתך.
אתה נעלם מחיי
במהירות של תשעים קילומטר בשעה.