"אתה מדהים", אמרה שירה לאייל. נשימות עמוקות יצאו מגרונותיהם,
הם ששכבו במיטה מחובקים, דם חם זרם  בעורקיהם. אייל חייך אל
שירה - האושר עבר בשתיקתם. לפני חודש הכירו, בסינמטק הוקרן רצף
סרטים קצרים, רק שניהם הגיעו לצפות והחיבור היה מושלם.
הבוקר עלה, שירה לגמה ממיץ התפוזים ולקחה את ידו של אייל:
"החודש הזה ביחד, הוא אחד הטובים שהיו לי", אמרה, "ולא משנה מה
יהיה הלאה, תודה לך על זה". אייל חייך: "למה שלא יהיה הלאה,
טוב לנו, לא?". שירה ניסתה לנסח את הדברים טוב יותר בלשונה:
"טוב, בטח שטוב. פשוט חשבתי אתמול.. לא יודעת, סתם פחדתי שנמאס
לך, הכל קרה באינטנסיביות. לא משנה, רק רציתי לומר שטוב לי".
אייל התקרב אליה ונישק אותה: "אל תרוצי במחשבות, לי טוב. אני
נהנה איתך מאוד, זה לא שיצאתי עם הרבה בנות ואת אחת בדרך, אני
נהנה איתך". "לא לזה התכוונתי", אמרה שירה. "אני יודע", המשיך
אייל, "נפגשנו וכל כך מהר נכנסת לחיים שלי, זה לא קורה אצלי כל
הזמן, מן אנחנו רק בהתחלה ואני לא יודע עוד יקרה אבל אני יכול
לומר שאני רוצה עוד ללמוד ולהכיר אותך, שתפתחי אליי ואני אוכל
להיפתח אלייך". דמעה של אושר זלגה מעינה של שירה, כל כך הרבה
בחורים בדרך - אולי הגיע הזמן קצת לפרוץ את החומות ולתת למישהו
להיכנס לחיים, "הגורל הזה", מלמלה. "מה?", שאל אייל. "כל
העניין הזה, תודה על מה שאמרת. לא צריך לחפור בעתיד, כל עוד
טוב לנו כמו עד עכשיו". אייל ניגב את פיו במפית וקם ממקומו:
"כדאי שאני אתארגן לעבודה. את יכולה להישאר פה ומקסימום תנעלי
ותביאי לי את המפתחות או שפשוט כשאני אחזור נעשה משהו". שירה
ענתה: "אין בעיה, אני אתקשר אליך במשך היום". אייל הלך לחדרו.

"לא, אתה מפגר", צחקה שירה. אייל, בדיוק סיפר איך הדביק בעבודה
את הפנים שלו בתור אימאם מוסלמי והכין לאימו ספל עם התמונה.
"אבל זה היה מצחיק, היא הייתה בשוק אבל צחקה בסוף". הם טיילו
ביער ליד ביתו של אייל, עבר הזמן ונראה שהמבוך אותו התחילו
לפני חצי שנה התחיל להפוך למסלול ישר. שירה לא נשארה באותו
החשש - מקומות אפלים אליהם אף בחור לא נכנס - כוסו כלא היו
לצידו של אייל. ואייל, הוא הרגיש אמיתי איתה. הוא תמיד לא ירד
לסוף דעתן של הנשים שהיו איתו ולא נתן להן להבין את הבעיות
שלו, אבל עם שירה הוא הרגיש אחרת. "כשאתה אדם שקט שמעדיף טיול
ביער או ללכת לקולנוע לבד במקום להיות בפאב או מסיבה", אמר,
"איכשהו קשה לך לעזור לאנשים להבין אותך, אתה מרגיש אחרת מהם
ואתה לא נותן לאף אחד להתקרב - ואליך מעולם לא הרגשתי קרוב
יותר כמו עכשיו", שירה הביטה בו, הקשיבה, "אני לפעמים מרגיש
שאני לא כנה איתך עד הסוף, אבל כל זמן שעובר אני מבין אותך
יותר, אני רוצה להיות איתך יותר ואני רוצה שתכירי אותי יותר
משהכרת אותי אתמול ושלשום. אני אוהב אותך". אמר אייל לשירה,
נעמד באמצע היער, רק ציפורים ורוח הענפים סביבם. הטבע שמע,
שירה שמעה: "גם אני אוהבת אותך", נישקה אותו. שמה ידה על חזו,
מרגישה את דפיקות הלב שלו. הם התיישבו, התנשקו, הביטו אחד בשני
ושתקו.  

"למה אתה לא רוצה לדבר עליה?", הפצירה שירה באייל. הם ישבו
בדירתם המשותפת, מרוחקת, שקטה. אייל התעקש שלא לדבר על בת
זוגתו האחרונה. "אנחנו כבר יותר משנה ביחד ואתה לא יכול לדבר
עליה? זה היה מזמן!", אייל ישב, מחבק את ידיו: "מה זה משנה?
אהבתי אותה וזה נגמר. היא אחת הסיבות שלוקח לי זמן להיפתח,
תעזבי את זה טוב?", שירה הסתכלה על אייל, תוקפת אותו מתוך פחד
על מקומה, לא הייתה לה סיבה לפחד - אייל בחר לגור איתה, למה
שלא תרגיש בטוחה? אבל עם העבר של אייל היא לא ידעה להתמודד,
היא כבר הכירה אותו כל כך טוב אבל הרגישה שמשהו היה עצור היה
בו, היא רצתה לטפל בו, רצתה להיות החברה, האישה והפסיכולוגית
שלו, זה היה התסביך שלה בקשרים. "אני לא יודעת מה היא עשתה
שהיא סגרה אותך ככה, כשתרצה לספר תגיד, גם לי היו קשרים, גם בי
אנשים פגעו אבל אם לא הייתי מדברת על הקשרים האלה לא הייתי
יכולה להיות איתך היום. אני חושבת שאם תתגבר על העבר אתה תרגיש
טוב יותר ואז לא ירחיק אותי ממך או יפגע בנו". אייל ניסה לשמור
על סבלנותו, ההתעסקות בדברים שקרו לו לא הרגישו לו כמו פצע
שהוא רוצה לחפור בו: "למדתי ממנה שצריך לאהוב בצורה אחרת,
שהדרך שהייתה לי היא לא הנכונה - אני לא צריך לשתף מישהו כדי
לעבור הלאה. למדתי את הלקח שלי וטוב לי עם מי שאני היום". שירה
עזבה לרגע את הנושא, נשקה לאייל והלכה לחדר השינה כדי לסדר את
המיטה ללילה. אייל נשאר לשבת, אחר כך עבר לטלויזיה וכשנרגע עבר
לחדר השינה, בראשו עדיין בצבצה השיחה, אהבתו הקודמת צפה
במחשבותיו. הוא נכנס לחדר השינה ונצמד לגבה של שירה, חיבק
אותה, הריח את שיערה. שירה חייכה והסתובבה אליו, הם עמדו בצמוד
למיטה, התנשקו, ליטפו אחד את השניה. אייל החל להפשיט את בגדיה,
היא הפשיטה את בגדיו, הוא דחף אותה למיטה, היא התנגדה ודחפה
אותו לקיר. המשחק רק החל - רצתה למשוך אותו אל הקצה. מלטף את
ידיה, את בטנה, את שדיה. "עכשיו אני מרגישה שאתה אוהב אותי,
תאהב אותי יותר", לחשה בתשוקה באוזנו. "כן?", ענה בלחש. תשוקה,
אהבה, זעם. הכל התערבבו אצל אייל: "אני יכול לאהוב אותך יותר".
לחש. "תאהב אותי יותר". ענתה. אייל צעד עם שירה בחדר הביט מבעד
לכתפה, שלא ייתקל בדבר ואז ראה מנורת שולחן דקה מונחת. הוא
הרים אותה וחבט בעורפה של שירה. שירה נפלה לרצפה, מעורפלת.
אייל חבט שוב בבטנה ואז נצמד אליה ונשק לה, שירה ניסתה לנשום,
להבין: "מה יש אייל? מה אתה עושה?", אמרה בפחד וצמרמורות אחזו,
היא לא הצליחה להניע את גופה. "ככה אהבתי אותה", אמר אייל
בקול, "את רוצה לדעת איך אהבתי אותה? למה נפרדנו? ככה! ככה
אהבתי אותה", אייל החל לנשק את שירה להריח את שיערה, היא לא
הצליחה לזוז ולהגיב. ואז תפס בשיערה, גרר אותה וזרק אותה על
המיטה ועלה עליה, מנשק אותה. שירה הביטה בו, מנסה להבין אם זה
נגמר או רק התחיל, גרונה לא הצליח להוציא מילה, לבכי לא נתנה
לפרוץ. אייל התרומם מעליה מעט, אחז בסכין. "לא היית צריכה
ללחוץ. הכל היה בסדר, לא רציתי להגיד לך, רציתי לנסות אחרת -
רצית להכיר אותי? ככה אני אוהב, זאת הדרך שלי לאהוב", שירה
ניסתה לאסוף מעט נשימות עמוקות, איך נקלעה למצב הזה, "לא",
לחשה, "לא!" קולה החל לגבור. אייל הניף את הסכין ו שיסף את
גרונה, דם חם פרץ וניתז לכל עבר. שירה ניסתה לנשום, שביב אחרון
של תקווה נמוג, חרחורי המוות פסקו. אייל לידה, ליטף אותה והחל
לבכות. "אני אוהב אותך", רעד אייל ומלמל,  "אתה מבינה? אני
אוהב.. אוהב אותך".