"מה לא בסדר איתי?", שאל אסף את עדי. "הכל בסדר", ענתה. שניהם,
ישבו בחדרה, באותה סיטואציה כפי שישבו 5 שנים קודם לכן, בה
סיפר אסף על נטיותיו, אז החרדה עטפה אותו, אבנים כבדות ישבו
וחיכו לסוד הגדול לצאת. היום היה זה שונה, "הרי מה רע, זה סך
הכל דבר טוב", אמר. עד אותו היום הספיק אסף להתנתק מן המחשבות
על האופן שבו יקבלו אותו בכל מקום. לפני חמש שנים, כאשר סיפר
כל נטיותיו, השלים גם הוא עם העובדה שהוא נמשך לגברים, שהתבנית
עליה גדל אינה מתאימה לו. לפני 5 שנים, כדי לקבל את עצמו היה
צריך אסף לספר לסביבתו הקרובה והם קיבלו אותו טוב משחשב. לאמו
לקח זמן מה, התבנית האישית במוחו עוד הייתה קלה לניפוץ  אבל זו
אשר הייתה בנויה בעיניי הוריו הייתה מורכבת יותר.

"אולי אני צריך לוותר על זה", אמר לעדי, "אני נמשך לבנים". עדי
השיבה: "אבל מסתבר שאתה גם נמשך לבנות, או שאתה פשוט לא מבין
את הרגשות שלך". "אני נמשך לרוני. אני לא יודע אפילו אם אני
נמשך לבנות את מבינה?" אמר והחל לחשוב על פגישתו עם רוני,
'אתמול היא הייתה שונה, היא הייתה בחורה. המגע, השפתיים, החיוך
שלה  מעולם לא הרגשתי את זה, עם אף אחת שפגשתי', חשב. עדי
חייכה, "למה לוותר על דבר כזה?". "לא, אני לא חושב שאני אפסיק.
פעם הייתי מונע מעצמי בנים מהפחד ממה שיחשבו עלי, אז אני אמנע
מעצמי נשים? אני לא זוכר את הגבר האחרון שהרגשתי אליו את אותה
סקרנות שיש לי מלחשוב עליה". אסף הביט בעדי, נזכר בהתמודדות
הישנה עם הסוד הקודם, זה שהחל את תהליך הקבלה של הוריו. למרות
שתמיד תמכו בו, לא היה קל לכבות את התקווה במוחם. תחילה עוד
הייתה בהם התקווה שבנם יתנסה עם גברים ולבסוף ימצא את האישה של
חייו, אך עם הזמן, כאשר דרכו בביתו של אסף הגברים שהיו בחייו,
החלו לקבל אותו הוריו, להפנים את הנטיות, 18 שנים של דמיון
רצוף לאישה וילדים החלו להתחלף בתבנית החדשה של חייו של אסף,
הוריו החלו לאהוב ולחבק לחיקם את נטיותיו.

"זאת תהיה הפתעה מרעננת בשביל אמא שלך". צחקה עדי, ניסתה
להרחיק את אסף מן המחשבות אשר הציפו אותו עד שלא הצליח לחשוב
בירור. "אני יודע, אבל מה יהיה אם זה לא יילך? עכשיו אני לא
אסתיר את הקשר, הרי בשביל מה יצאתי מהארון מלכתחילה, כדי לא
להתחבא. אבל אחרי זה, אמא שלי לא תעזוב את העניין הזה שיצאתי
עם אישה". "הם יצטרכו שוב לקבל אותך במצב חדש, אין מה לעשות",
אמרה עדי ואסף נותר טרוד: "כן, הם התרגלו כבר לגברים ועכשיו
תיוולד להם מחדש התקווה שאני אהיה עם מישהי". עדי הניחה את ידה
על אסף: "אולי עוד לא הרגשת את זה כלפי אף אישה, אבל אם הרגשת
את זה כלפי רוני, אז אין סיבה שלא תרגיש את זה שוב. אמנם אני
מעדיפה אותך עם גבר, זה יותר מהנה בשבילי, אבל יכול להיות
שתחיה עם אישה בסופו של דבר, כמו שיכול להיות שתחיה עם גבר".
"ברור", ענה, "אבל לי אין בעיה עם זה, אמא שלי היא זאת שכן
איכפת לה, לה יש העדפה עם מי אני אחיה". עדי הביטה בשעון וקמה
ממיטתה: "אתה צודק, אבל זה משהו שתצטרך להתמודד איתו". אסף קם
גם כן, חיבק את עדי ויצא מחדרה.
אסף הלך מעדי לביתו. כשהגיע ישבה אמו בסלון. אסף הביט בה, חשב
מתי יהיה הזמן הנכון לדבר. הוא התיישב לידה. "איך היה אצל עדי?
מה היא מספרת?", שאלה. "הכל טוב, רגיל, היא נהנית. אמא בערב
רוני תבוא אלי", אמר. אמו של טל הניחה את הספר. חרדה עטפה את
אסף, חשדנות עטפה את אמו: "רוני? זאת שהייתם מיודדים בתחילת
התיכון?". אסף הנהן: "כן, זה העניין. פגשתי אותה שלשום...
אנחנו מתחילים לצאת". אמו שתקה לרגע, חשבה על מה שאמר: "מה זאת
אומרת לצאת?", אסף השיב: "לצאת. כמו שאני יוצא עם בנים", אסף
בחן את מילותיו, "פשוט הרגשתי איתה שונה וחשבתי לנסות". אמו
החלה לעכל במוחה את אשר שמעה, תחושות שנעלמו מראשה החלו להציף
אותה שוב, התמודדות נשכחת. אסף הביט בה וניסה לחפש סימנים
בארשת פניה, להצליח להבין את תגובתה. "אני שמחה בשבילך, אתה
יודע שאני אקבל אותך עם כל מי שתבחר להיות. עכשיו תוכל לנסות
ולראות שיש לך אופציה גם לכאן". אסף לא הצליח לקרוא את אמו,
מנסה לכוון את השיחה כדי להוריד את החרדה מליבו, כדי למנוע
התמודדות קשה כפי שהייתה להם 5 שנים קודם לכן: "אני יודע אמא,
אבל את יודעת, אני מקווה שזה יצליח, אבל אם לא - אני לא יודע
עם מי אני אהיה מחר". אמו נדדה במחשבותיה, מחפשת את הנקודות
שפספסה. אחת התחושות הקשות שחוותה בעבר הייתה ההפתעה מדבריו של
אסף, תחושה שהיא כמעט ואיננה מכירה את בנה, הרי שלא ידעה כלל
איך הגיע לאותו המצב, כעת חזרו אותן תחושות, "להיות עם אישה
יהיה לך קל יותר. תוכל להוליד ילדים ולהתחתן". אסף הבין, הוא
איננו יכול להתחמק מן ההתמודדות, החרדה שחש בעבר כבר השתלטה
עליו, נקודת האפס חזרה ושוב אמו רוצה לו חיים שהוא לא יודע כלל
אם הוא רוצה אותם לעצמו: "אמא זה לא העניין עכשיו, אני לא
מתחתן מחר". אמו כבר נותקה מן השיחה עמו, נדדה בתסריטים אשר
עלו בראשה וקטעה את דבריו: "אבל אם אתה נמשך לנשים אז בעצם אתה
יכול להתחתן עם אישה". אסף החל לאבד את סבלנותו: "אמא, זה לא
העניין. אני רוצה את רוני, לא את כל הנשים בעולם. חוץ מזה שאלה
בסופו של דבר החיים שלי". אמו של טל התעקשה: "אני פשוט חושבת
שיהיה לך יותר פשוט עם אישה, יותר קל". אסף קם ממקומו, הוא לא
רצה לשאת את השיחה הזאת שוב, להרגיש מחדש את אותן אבנים אשר
ישבו בליבו וכעת הן מתגלגלות מחדש לעבר הקרקעית: "אמא, בואי לא
ניכנס לזה, רוני עוד מעט באה אז אני הולך לחדר קצת". אמו של
אסף החלה להרגיש את אותן אבנים, מתגלגלות גם בגופה, היא כבר לא
ידעה מה לומר, לא הייתה בטוחה מה לחשוב, קונפליקט אימהי, בין
הרצונות שלה, התקוות שלה לבין נטיותיו של בנה, אלו אשר נחתו
בעבר כעובדה אשר קשה לקבל. האהבה שחשה לא נתנה מנוחה
למחשבותיה, פחדה כי כל מילה אשר תוציא מפיה, לא תבטא את
כוונותיה לחבק את בנה ובאותה מידה להראות לו את האפשרויות
החדשות אשר עומדות מולו. "טוב, בכל מקרה בהצלחה עם רוני, אני
שמחה בשבילך", אמרה וחזרה לחשוב על הדברים אשר ישבו בליבה.

אסף קם והלך לחדרו. אבנים התגלגלו מחדש בביתו, ההתמודדות חזרה
לעטוף את יחסיו עם ההורים. בעבר ידע כי זוהי הדרך לחיות את
חייו כפי שרצה  כיום, טראומת היציאה מהארון הייתה כבר בראשו,
הוא ידע את אשר מצפה לו. הוא ניסה לנוח, לחשוב שוב על רוני.
'שום דבר לא יכול להיות מושלם', חשב, מנסה להתעלם מאשר קרה
ולנסות להתמקד בטוב אשר נפל לחיקו, הרגשות שהתעוררו לאחר תקופה
כה ארוכה 'וזה בכלל דבר טוב, איך אני מפספס את זה תמיד, אסור
לי לפספס את זה'. אסף החל לנדוד במחשבותיו לתקופות ישנות
בחייו, אהבות ילדות פשוטות, 'פעם חיוך היה מספיק', חשב, טרוד
מכל המעטפת של הקשר שרק החל, 'פעם זה היה כל כך פשוט, להיפגש
איתה, ליהנות, ולמחרת להתעורר לסיפור אהבה'.