חשבתם פעם מה הן עושות ביום כיפור? אני חשבתי.

היה לי הרבה זמן לחשוב על זה אתמול ב-6 בבוקר, בעודי פוסעת
חזרה אל ביתי. שהינו עד שעה מאוחרת אצל חבר. הכל בשביל להעביר
את הצום בצורה שלא תאיים על השפיות שלי.
וכמו שאמרתי, היה לי הרבה זמן לחשוב. זה מה שהיום הזה רוצה
שיקרה לנו. שיהיה לנו הרבה זמן לחשוב, להרהר בעבר, להיזכר
ברגעים שאולי פגענו בקרובים לנו, ואז בתקווה - לבקש סליחה.

אבל באותו היום, עם הנץ החמה ורגעים ראשונים של בוקר, כל מה
שהעסיק את מוחי היה הניסיון להיכנס לראש שלהן, ולדמיין מה הן
חושבות ביום שכזה והאם הן מזדהות איתנו.
הרי הן בטוח שמות לב שמשהו אינו כשורה. למשך 24 שעות, אין
תנועת רכבים בכביש.
מלבד זאת, במהלך הערב, נוהרים אלפי אנשים אל נקודת המפגש
הקבועה ונשארים שם עד השעות הקטנות של הערב.
"מה הם עושים שם?", "אולי משהו קרה...", "מאוד שקט פה היום",
וזהו רק מקבץ קטן של מחשבות שמתרוצצות בראשיהן הקטנים.
החכמות מביניהן, ודאי גם שמות לב שהסצנריו הזה חוזר על עצמו
מידי שנה, ודואגות לעדכן את השאר.

בכל אופן, בעודי פוסעת מתחת לחוטי החשמל ומתחבטת בשאלה, הרמתי
את ראשי וזכיתי לתשובה.
אלפי ציפורים, מכל המינים, מסודרות על חוטי החשמל, זו ליד זו,
במרחק מה, ופשוט דוממות. הן יודעות.