הנה אני והנה אתה. המרחק בינינו היה קטן ולא מציאותי.
בעידן של אלקטרוניקה אני רואה את החיוך שלך מולי כל יום.
אבל החיבוק הזה כבר אינו מורגש עוד...

הנה אתה והנה אני, המרחק בינינו הולך ומעצים,
למעשה אני כבר לא בטוחה שהיה קיים משהו...
רק תמונה נותרה בעולם של אלטקרוניקה, בעולם של אשליה...

ואני מתגעגעת לרייח, למגע, לתמונה שניפחתי מכל פרופורציה
והגיון.
לתמונה שמונצחת כעת בעולם של אלקטרוניקה, ע"ג מסך כחול
אני מתגעגעת לדמיון שאז לקח אותי לעולם אחר - לא בטוח שהיה טוב
יותר.

הנה שנינו מחייכים למצלמה. עוד קליק אחד ואתה עוזב את המקום.
אבל לנצח תישאר דומם ויפה באותו עולם של אלקטרוניקה,
ולנצח תישאר האחד שמהבהב אצלי כל בוקר וכל סוף יום...