|
לפתע זקנו כולם
ואין איש שיאמר צעיר אנוכי
לפתע פשטה השיבה בשערם
והצעיר באדם בשנת איתנים.
יהלך ברחוב נחבא לכלים
מחשש פן יפנו אליו כקשיש
והוא רק היום
בן שישים השנים.
פתע נשרו עלי הצמרת
ציפור לא תבנה בעץ ביתה
גזעו איתן ודורות ימיו
וחושש לימיו עת קרדום יונף.
השלג הפשיר מראשי ההרים
כיפת החרמון אינה עוד צחורה
מביט הוא ממעל אל הגיא המוריק
ונזכר עת היה ראשו לבנבן.
אדם יהלך ברחוב, עיניו תרות סביב
פוסע חרש, ונחבא אל הכלים
ואין איש שיאמר
איי בחור, אתה עוד צעיר.
העיר הייתה למושב בו זקנים
הוגפו הדלתות בבתי השוכנים
אט אט זקנו כולם
והגיעו לבגרות בימים.
חלפו הנעורים, בא ההווה זקן
הימים היפים נשכחו ואינם
במקומם באו ימי הבלות הקודרים
ובא הקץ, והחיים היפים חלפו ואינם.
© |
|
|
טוב עליתם עלי.
אני זה לא אחד
שמאשר את
הסלוגנים. אני
זה שמאשר את
הסלוגנים. האחד
קיבל מחשב
ואינטרנט - ומאז
הוא עושה משהו
אחר כאן. עכשיו
אני עם הפקס
המשומש שלו,
מאשר את
הסלוגנים.
זה שמאשר את
הסלוגנים וגם לו
אין איגוד
מקצועי, אבל הוא
מתלונן פחות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.