אתה מפריח נאדות רעיונות מצחינים
לחלל האוויר הנקי מעשן
לא מסנן את המילים
ויודע שחלקן יחזרו לנשוך בך
ישבו לך על קצה הגרון
ויחרבנו לך לתוך הנשמה
עד שלא תוכל יותר
עד שתקיא את עצמך
על כפות הרגליים

אתה שונא את השיחות האלו
מתוך קרקס ההברות אתה מבין
עד כמה מר הוא עולמך
מרגע שירדו לך הביצים
צימחת את שורשי הריקבון המתועב הזה

צחנת המילים נותרת סמיכה באוויר
מתאבכת כמו ריח צואה לא מחותלת
אתה פוסע לתוכה בעיניים פקוחות
בנחיריים רוטטים משנאה
ואין בך רצון לבשם
אתה צולל בביצה הזו כמו ראשן מזוין
שאפילו לא שואף להיות צפרדע

השאיפות שלך נסתמו מאבק היומיום
מחלקיקי עור מת שאפילו איננו שלך
אתה לא מרגיש שום דבר, רק מגרגר צרבת
החרפה מערסלת אותך בידיים אוהבות
ואתה מתמסר לה, מחרבן את עצמך לדעת
הפתרונות מונחים לפניך
פשוטים כמו ציפורני בהונות
אתה רק משפיל את המבט ומקיא.