אני חלשה ובגדיי עולים באש
גם הם מרקדים במחול הלהבה,
הברד נחת עליי הערב במלוא עוצמתו
ואני, כסנה המופלא, רק חושבת עליו.

לו היה בכוחי להתקרב אליך, אהובי,
לתת לך לחוש מעט מעטיו של חום גופי
אותו החום שזה עתה בוגד בי.

עורקיי מזמינים את הרסיסים להיכנס
כאילו היו הם אורחים רצויים ואהובים.
הם נושאים אותי רחוק בחיי, מחיי,
כאילו מעולם לא הייתי חלק מהם.

אני שומעת עוד רעש גדול מסביבי
ותוך דקות החום והקור מתערבבים,
קפאתי במקומי, חלון זמני בעולם מתכווץ.

הרסיסים מכסים אותי ופוצעים את העור,
האלונקה כבר מתחתיי נעה בזריזות
והסירנה - צלילה המתוק עוטף אותי.
עצמתי את עיניי הטרופות, הכל נעלמו, הכל בוכים, אני אינני.