|
אני יושבת פה וחושבת
מה עוד יש להגיד?
מוצפת זכרונות
מתמלאת שוב בתקוות
ומתנפצת באנחות
שואלת את עצמי
מתי ירגעו הרוחות
בזהירות מתקרבת
שלא נתפוצץ
ואתה מהר בורח
מנסה לתפוס מקום מכסה
שלא תירטב מהבול
ואני לוחשת לך חכה
עוד מעט הקשת תצא
קרן אור של שמש
תלטף אותך מבעד לעננים
ואולי אנחנו שוב
נחזור לרגעים אהובים
נהיה רק שנינו
שני אוהבים.
(נכתב 23/12/08) |
|
|
האדם, יש לו
אופקים. עם הזמן
האופקים שלו
הולכים
ומצטמצמים, עד
אין סוף, עד שהם
הופכים לנקודה.
אז אומר האדם:
זו נקודת ההשקפה
שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.