שבויה
ברחמיה שלה ונרתעת
מהפחד וגלימתו
על צורותיו.
במדבר יבש,
על פירורי זהב שורפים.
הם לועגים לי,
על שאיני שייכת אליהם.
הם מוקיעים אותי,
לוחצים, ונושפים ולוחצים.
ואני מעבירה לאורכם ורוחבם
מכות של זעזוע תמים.
עוד רגע ואצא
אל אי ודאות,
ואין יותר גרוע מלדעת
שאין לדעת.
אני מופרדת
מלהקת הזאבים הזו,
מחייכת אליהם בניצחון
מתוך בועה גדולה.
נשיפה -
והרי אני מגורשת מהחום
[אבל גם פה נעים].
תלויה על ידיה הרזות,
והדמעות מרטיבות את כולי.
זקוקה לרחמ(י)ה.