כ"כ בודד פה,
אני נמצאת פה לבד,
במבוך חשוך,מחפשת דרך יציאה.
ואני רוצה קצת שקט נפשי,
שקט מהעולם האכזר שבחוץ.
עצב בכל מקום,
אף-אחד לא נמצא כאן איתי,
ואין לי אם מי לדבר או להיות,
כי אי-אפשר לבטוח באיש,
נשאר לו רק
העצב,עצב,עצב
והכאב שמעיק בנשמתי.
פזמון: מתי כבר נשנה גישה!?
מתי נלמד לאהוב איש את רעהו?!
שלא יהיו יותר מלחמות בעולם,
רק שלום,אהבה ושמחה.
הכל כאן שחור,אין טיפה של אור
ואתם בשלכם רק שונאים,
ומתייחסים רע אחד לשני.

צריך ללמוד להקשיב,
ולא לרוץ לסכסך אחרי.
תקבלו אחד את השני,
אפילו אם הוא שונה ממך,
אל תצחקו מאחורי גבם של אחרים,
לגרום לאחר לשמוח.
נכון שעכשיו זה רק חלום קטן,
כי כאן הכל קפוא,
כאן אין כבוד לאנשים,
רק לפגוע,לסכסך ולהרוס.
מתי תפסיקו לגרום לאחרים,
להיות סמרטוטים שלכם!?
כאן נשאר לו רק
העצב,עצב,עצב
והכאב שמעיק בנשמתי.
פזמון: מתי כבר נשנה גישה?!...