ישות נצחית / לשאלת האהבה |
כי זאת היא דרכינו למות בשלום
על פני קדושת האדמה
על פני משך השדות.
לאורך רצף השנים
אנו נמסים לאבק
נשחקים במחנק
משחקים במחבואים.
שמים עטורי כוכבים
נושקים לאהבה
צירים רדומים
ברגים ואומים.
הנער נושם בכוחותיו האחרונים
את עפר הארץ
עיניו שרופות לנצח
לבו מפרפר חיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|