ומה נותר עכשיו? שרשרת ארוכה של זיכרונות
מנצנצים בחושך המיטה הריקה
קר, אבל אדם גם מחובק עם עצמו
ויש בכך מן הנחמה

הערפל התפזר, אור שמש נשפך על המחשבות
וחיוך, זהיר, משתוקק אך מפוכח
עוטף את הלב, את השכבות הפצועות
לוחש לו מילות זימה השמורות לנאהבים בלבד

והגוף, הגוף רעב וזוכר ופועם
מתכנס בתוכו ברגע של ריכוז
להרגיש פעם נוספת את רוחות הרפאים מרפרפות על הבשר
יונקות את עסיס היחד, עד שתם כולו

הפיוס מתפשט בעצמות שבעות הקרב
ההכרה סיימה לחרחר מלחמה
ועכשיו רק שקט, טרי וצעיר
נובט מהפנים, מתכופף כנגד הגשם

ושם, עיניים מאירות
דוק הדמעות יבש עם שחר
מנשקת אותך לשלום, שפתיים אל נפש
והולכת למצוא לי אהוב אחר