מי הוא מפריח החלומות?
מי הוא זה, האוחז בעיניים פקוחות
בדמיוני הנודד?
האם זהו הפחד?
ואולי הכאב?

מקדים, לא מחכה, הנשימה נעתקת ,
פותח מנעול עם מפתח צלול
תלוי על חוט מתכת.
מסובב ימינה מסובב שמאלה
הקולות מתחזקים
סורגי הכלוב נמסים,משנים צורה, נמוגים.
נפתחת דלת.
כבמצעד קולני, ססגוני, המוני, מגיחות
הנימפות - מפתות הגברים,
ליצני המלך, אבות ובנים,
אמני המלך, נכדים ונינים,
רוחות ושדים,
רעיונות ולחשים,
כל השיקוצים,
כל השיפורים,
ענני האביב מבשרי האוב,
חשופי שיניים נוהמים מאיימים,
ואז..שקט.  נרתע ומתי שהוא, נעלם.
הדים... הדים... באוזן חירשת נשמעים, מרצדים.
מציפים את מפלס הזמן
מגלים את מצפן החלל
צווחים, תן לצאת! תן לצאת! אנחנו נחנקים.

גופי ככלי נושא את בשרי
ממשיך לרעוד אל מול
האמת,
שלד נפשי המיוסרת.
מפריח החלומות אוחז בטבעת היצר פונה אל הרוח, ונושף...