זיכרון הדברים, הקיימים ואלו שחלפו
היו לי כאניצים בבשרי,
אך שעת הנקמה
היא כל כך מתוקה,
רועמת בבשרי הרך,
קורעת לגזרים את כל מה
שבתוך ונכרך.
עצם קיומי המהותי,
עצם היותי אני, עצמי
כי אני מי שאני,
על כן אגזור את הנקמה
ואדביק אותה עליכם,
כעל שושן שחור,
מעוך בתוך לבכם האפל
והזדוני.

כן,
אכן כך הדבר,
מהול בטיפה מלוחה,
אך החיוך לא יהיה מר.
הוא יהיה חיוך של גאווה
על מחיקת זהות האדם
והיותו בר מזל
שיש לו היכולות, הבלתי צפויות
ההזויות והשלמות.

אין הדברים כפי שהם תמיד,
נקמה זו היא לא בכדי לפגוע,
אלא לתת לי מנוח,
מרגוע מכל העוול,
כך יעשה ובל יעבור
לאיש אשר גרם לנפילתי.

כח הרצון הוא מעל לכל,
כך גם רצוני.
אין אני באה ברוע,
אך הפוגעים בי
שלא יחשבו שימצאו מרגוע.
הלוואי שהכול היה אחרת,
אך אין ביכולתי
למנוע
את הבלתי נמנע.
היזהרו יקיריי,
מישהו עלול להיפגע.

לא אצטרך להושיט ידי לכך,
הדבר יקרה מעצמו,
כמו גחלת שהושלכה לתוך אח,
כך תהיה הנקמה,
ברוטלית,
כואבת,
שורפת
וכל זאת
מבלי שאטרח.