ובאמרי לך לא עליי לקחת בחשבון
שלעולם
לא אהיה שלך ממש כפי שחלמת
לעולם לא תביט בי בעיניך, בעיניים מבריקות, באהבה ובגלוי.
לעולם לא אחוש בנשימותייך אסירות התודה ושבויות הנחמה מלטפות
את צווארי
לעולם לא תיקח אותי
איתך אל מחוזותיך המופלאים
ותשתף אותי ברזיך הכמוסים, ותלמד אותי לטעום את טעם מחשבתך ואת
צורתה,
כפי שמאפשרים רק זוגות נאהבים.
לעולם לא אהיה חלק נכבד מחייך
לעולם לא אתן לך להביט בי כמו שרק תרצה, לא אתן
לך להפשיט אותי במבטך
לא אתן לך להפשיט אותי כלל.
לא אקרא את מכתביך אליי
ולא תכתוב לי שיר
לא תשיר לי אותו ותנגן מבלי להסיר עיניך מעליי
לא ארגיש איך זה להיות שלך
כפי שחלמת, ואולי אתה חולם עוד, לפעמים.
ושם נמצא ושוכן הכאב הדק של ההחמצה, של הפספוס,
של המשהו הזה שכלל לא ביקשתי לעצמי
אך הוא בכל זאת
מושך ונעים כל כך
בועט ומכאיב
צובט ומחמיא
מלטף ואז
נותן סטירה
בסך הכל על לא
לא, תודה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.