ריח הצבע בשיר
לחשה לי בריח שוקולד,
אפור-תכול עינה המתגעגע
חייך אלי, ומבוכת קינמון
בזוית פיה.
ריח הצבע במילה וליבי החסיר פעימה
מייסר עצמו ביפי התמונה.
כולו היה שם וחסר ליבו
כי צלל תוך ניחוחה
קריר כלבונה.

התבשמתי עד תהום הנשמה
מצליל שחסר בו מגע
ותמהתי כיצד אצבע שירי
כיצד אאבקהו בריח ליבי
וצבע נגיעתי דומם.
גולש במדרונות מאווי
צובעם בחופזה כתמי
רימון וכחל, פטל ופטדה
וגעגוע עמוק שר נמוך
בעומקו הנסתר של כחול
מלקט אלמוגים דוממים
מקרקעית חול לבן כמוות

חיבוקה נעם אליי באפלולית שקטה
ליבה נגע לליבי בנקודה כתומה
העולם בחוץ כבה
רק רמצים   באריגי נשמתנו
נצנצו דמותנו בעומק רחוק.

לריחה הרומז אתכנס
זרועותיי שוקעות ברכות גופה
נשמתי זורמת במורד צווארה
כופפת פלומתה ככסות הסוף ברוח
מתיקות עורה מחלחלת בין סדקי שפתיי
מעירה זכרונות תינוקות
מערסלת מערבולת זמן

רוחי מתכרבלת בתחושותיי
אני אוהב אותה...