היא שלחה לו, לאקס, את המשל של הדבורה הטרחנית והוא אמר לה שיש
עוד צדדים באישיותה מלבד העמלנות, לדוגמה - הסקס - ושתנסה
לכתוב גם על אודותם.
בגיל שמונים ושלוש קשה לחשוב, מה גם לכתוב, על סקס. היא אינה
זוכרת אף אם המילה נכתבת בקוף או בכף, ורק הסימן האדום של
הוורד מורה לה הוראת שגיאה.
בגיל שמונים ושלוש, עם שיער קלוש ודליל שמתעקשים לצבעו אדום
ושבצדעים ניכר בו שהוא בעצם לבן-אפרפר; עם פנים חרושות קמטים
וצוואר כפימת תרנגול. עם שיניים על הפנים. קשה לזכור מהו אותו
סקס.
שאריות תובנה עוד במוחה: ולא - מדוע ועל מה היא נועצת מבטים
בעיניים עששות בכל תרח ישיש שנקרה בדרכה? למה היא אומרת לכל
ינוקא מזדמן שיש לו עיניים יפות, שהוא נראה כמו דוגמן? נראה
שיש בכך מסובב ולזה יש סיבה.
אז הייתה לה יום-הולדת של אחרי שישים, ואצה לה הדרך לספר על
מין. לפני שיהיה מאוחר מדיי. אבל על מין אין מספרים - מין הוא
משהו אישי וסודי. משהו דיסקרטי. משהו שבינו לבינה.
אז היא לא תספר על מין. לא תספר על סקס. רק תבהיר לקוראים שגם
היא הייתה צעירה, בתקופת המיני ההתחלתית, ועם זנב הסוס שלה
והמכנסונים הייתה צריכה להודיע למצלצלים: אני עסוקה. לא מתאים.
זה צעיר מדי, וזה זקן. וההוא גבוה ודק, והאחר קרח. נלך הלאה.
ולא תספר על מין, ולא על סקס. רק שמחלון חדרה בבית-הוריה בקומה
העליונה יכלה לשמוע סרנדות ששרו לה על הגג, ושהיא בחרה תמיד את
הקשה להשגה, הרווק המושבע.
ועכשיו, בגיל שמונים ושלוש, היא מביטה אחורנית ומסכת חייה
עוברת לפניה. עתה אין בי עוד חפץ, אך אני היא מי שהייתה, מי
שהייתי לשעבר. לא עוד. |