הייתי ב'בילינסון' ועברתי ניתוח. הוכתר בהצלחה. היחס היה
מעולה. ניתח אותי הדגול שבמנתחים.

ירדתי לפוש על הדשא. הרגשתי שאני נושאת עמי חבילה.

מיד פגשתי בחורה, כבת שלושים לערך. שערה מימין מגולח ולראשה
שביס. תוך דקתיים השיחה לי את סיפור-חייה. שק. החבר שלה פתח לה
את הראש. היא רוסיה. לבדה בארץ. חיה עם החבר, גם הוא
מברית-המועצות לשעבר, ארבע שנים וחצי. הם שתו ועישנו - והוא
פתח לה את הראש.

לאן תלכי עכשיו? תפני לעובדת סוציאלית?
- לא, אני אוהבת אותו. אני לא רוצה שייכנס לכלא. יש לו הורים
ודודים, ואיני רוצה שייפגעו. אני אוהבת אותו. הם לא עונים
לטלפונים שלי. גם החברה הטובה שאצלה אני רוצה לשהות איננה
עונה.

'הייתי מאמנת ספורט וכושר. הייתה לי תאונת דרכים על הקטנוע.
קיבלתי נכות והשתתפות בשכר דירה, אז עכשיו אנ'לא עובדת יותר.
ריחמתי על הבחורה, אבל יראתי מעט מן הפאתוס בקולה שהתערב לעתים
בלחישות. לכן נתתי לה חפיסת סיגריות והתרחקתי.