אתה צעיר, ומבולבל מדי לדעתך. אומר שאתה שוקל להתאבד, כי שום
דבר אינו בטוח. מפחד מהעתיד, משותק מהמחשבה על חיים שאין בהם
מאום. לפעמים העתיד מפחיד אף יותר כשהוא גלוי מאשר אותם רגעים
בהם הוא מסתתר בצל הלא-נודע.
אך אתה אבוד, אני רואה זאת בעיניך, מרגיש זאת בנשימתך. לכן
אגלה לך במעט, אולי הידיעה תקל עליך, אך אולי היא גם תאמלל
אותך ותקרב את ידך אל האקדח הקר - תגמול בלבך את ההחלטה.
אהבה מטרידה אותך, אתה מגלה שדבר אינו בטוח בה, מטיל ספק אך
מקווה לאישה. מי תהיה אשתך וכיצד יראו חיי הנישואין - זו
המחשבה המבעיתה ביותר בגילך. אגלה לך.
ישנן שתי נשים בחייך כרגע, לאחת מהן תנשא. אני יודע, מכך פחדת
- מהבחירה. האהבה אינה עיוורת, אלא מטופשת, הגורל הוא זה
שנוקרו עיניו - כך הם החיים ידידי.
מרגע שפגשת את האחת לא הצלחת לשוב ולאהוב עוד את האחרת, ומאז
התערבלת בסערת רגשות של טמטום. לא הפסקת להגות את שמה. לא
הצלחת להירדם, מבט עיניה רדף אותך. אך גם בחלומות היא הופיעה,
פעם אחר פעם, קסומה במערומיה, מאוהבת ונושקת לשפתיך בעוד לבה
של אהובתך פועם בחזה החשוף לצידך. משהתעוררת התמלאת מפח נפש,
מביט בבוז בגופה של האישה המחבקת אותך באהבה, דוחה ומסית אותה
הלאה ממך.
בהתחלה הבנת שזהו אינו הזמן הנכון, שהיא איננה מתאימה לך כרגע,
שהאישה הנכונה לשלב זה של חייך היא זו שלצידך, אך הגיון בלבך
הוא מותרות. אין דבר מר מלראות את זו שאתה אוהב מנשקת אחר מתוך
חוסר ידיעה על אהבתך. בעצם מחשבותיך אתה בוגד בזו שאוהבת אותך,
כופה על לבך את לבה. הכאב יהיה קשה מנשוא, לא תבין מדוע אינך
יכול לאהוב את הנכונה ודי.
בחגיגות השנה החדשה, בחצות בדיוק, תשק לה בעיניים פקוחות,
משקיפות בלב שבור על שפתיה של האחרת נושקות לגבר טוב ממך. אין
דבר קשה יותר מלהפקיר את האישה שאתה אוהב, או חושב שאתה אוהב,
רק מתוך ציפייה לרגע הנכון. ואין דבר עצוב יותר מלעזוב את
האישה שאוהבת אותך, למען אישה שאינך יודע עליה דבר.
הזמן יחלוף והאחרת תשתלט עליך, תשחיר את דמך, תכבוש את מקומה
של האישה האוהבת. בחוסר אונים תנסה להלחם ולהפציר בה שתעזוב,
אך ללא הועיל, יותר משתרצה שתלך תעדיף שתגרש את הקודמת. תגלה
שאתה מוג לב אל מול אהבתך, לא תעז להפרד ולפגוע באהובתך
הראשונה. תפחד מהבדידות.
יבוא לילה ובו בשעה מאוחרת תצעד ותנפץ את הכפור תחת לרגליך,
אתה תעשה את דרכך לעבר הטלפון הציבורי ותתקשר אליה לראשונה.
היא תענה. אתה תנתק מיד, תטיח בהפתעה מצמררת את השפופרת על כנה
ותתהה היכן היתה. אגלה לך. היא קמה עירומה ממיטתו של גבר סתמי
אחר. בפחדנותך גרמת לאשתך למסור את גופה לאחרים עד שתחליט
לעשות את הצעד שיכבוש אותו. כן, אמרתי אשתך.
בסופו של דבר תמצא בעצמך מעט אומץ, מלווה בחוסר הברירה המשווע
של מוגי לב, ותפרד מעל האישה שאהבה אותך ככל שלב אנוש מסוגל
לאהוב. גופה לא היה בו די לך, עיניה לא השביע את שדיך. אתה
תפרד ממנה, בחוסר ידיעה, בפחד שאהבתך אליה אינה אלא כישוף. זהו
אינו כישוף, אתה תאהב. אך לא תאהב. ומיד תבין עד כמה אכזריים
יכולים להיות משחקיהם של סימני הניקוד.
אתה תצא מגדרך אליה. תחזר אחריה כאחוז דיבוק. בכל יום רביעי
תניח תחת דלת ביתה זר פרחים וסלסלות שוקולד ומטעמים, יחד עם
רמז דק ממאהב סודי. כך תעשה במשך שלושה חודשים ותחשוב שהיא
מצפה לכל אותם ימי רביעי שלך. אך היא תבוז להם. עד לאותו רגע
שתשב על מפתן דלתה ותחכה לה בהחלטה שזהו יום רביעי הנכון
לאהבה.
אתה תאהב אותה בכל לבך, אך היא לא תאהב אותך ולו חצי ממה שאהבה
הקודמת. בכל ריב תזכר בעיניה של אהבתך הראשונה, בטוב לבה
ובהתמסרותה, ותבין שכעת הם מנת חלקו של גבר אחר. באותם רגעים
תצליח לראשונה להבין כיצד הרגישה היא במחיצתך.
אתם תתארסו באיטליה, ארץ חלומותיה, על גונדולה המשייטת במימי
ונציה. וברגע שתכרע ברך ותציע לה טבעת, תצליח להשתלט לכמה דקות
על מחשבותיה המפשיטות את הגונדולייר.
כמו פושקין, לא שבעת יופי, בעול ימיך לא הבנת שהוא מקור כל
הפחדים כולם. היא תבגוד ותשקר לך, תבוז לך כבעל וכמפרנס, ומרגע
שתמצא את הגבר הנכון, תנטוש אותך בדירת שני חדרים - משווע למגע
אנוש.