ים.
לא באתי
לפקוד אותך
בעונה השפלה
שלך. תיירים בצבע
תות שדה-חציל שוטפים
אותך כמו היו אלומות שיבולים.
צפופים, צפופים. הכחול הכהה הזה
שלך, זה המפרה את רוחי, נראה כעת
דהוי, חיוור, כחול סופני. כן זוהי תקופה בה
אתה מנפץ את תאוות היצירה שלי, (שלך) אני
נשבר לרסיסים. את רחש תנודתך שומע במונו.
מתאדה דרך אובדן הזיכרון של השחקים. עומד
מבועת אל מול שקיעות שמש בלי טעם ובלי
ריח. אהבות צל ישנות שורפות מבפנים.
כוכבים נופלים לריק, נוגעים ונמוגים.
שוברי הגלים עטופים תכריכים
מאובקים. גלים כפותים
זוחלים בעצלות אל
יובש שפתותייך.  
אהבה, אהבה,
עונה שלי,
יפה.
עורבים שחורים בשמים לבנים,שצורחים! שצורחים! שצורחים!
ים,
היכן הן
אותן רוחות
אלימות
מילולית?
ואותן טיפות
המים הטהורות
שנטרפות במצולות
מימיך הנוגים?
אהבה, אהבה, עונה
שלי, עונה שלי,
יפה. אין בי
רוח




חיים.