15.08.2004

היינו ביחד, הכל היה יפה,
זרמנו עם הרגע עד לבוקר עם קפה,
המון חיוכים התעופפו באוויר,
בחוץ היה אביב, העולם פצח בשיר.

סוף-כל-סוף ריח של אושר אמיתי,
לא חיקוי, לא כאילו ובכלל לא מלאכותי,
הזרימה בינינו נראתה כה הדדית,
השמיים צעקו - הרגשה זו כה טבעית.

אך היינו ביחד, הדגש על "היינו",
וכרגיל, זה נגמר, זה נגמר גם בינינו,
נגמר כי אתה לא לבד, יש מישהי אחרת,
ובשלישייה הזו אני המיותרת...

למה עשית את מה שעשית?
ואם יש לך אותה, למה איתי היית?
כי אם אתה באמת באמת אוהב אותה,
אתה צריך ללמוד להסתפק רק בה...